דרך המלך
מאנגלית: נמרוד קדם
היה היה מלך שסלל דרך חדשה לתושבי ממלכתו.
לאחר השלמת סלילת הדרך, אך לפני פתיחתה לציבור, המלך החליט לערוך תחרות.
הוא הזמין את כל מי שרצה להשתתף.
האתגר היה למצוא מי הוא זה שהולך בדרך הכי טוב.
ביום התחרות באו אנשים רבים. חלקם עם מרכבות נאות,
חלקם לבושים בבגדים נאים, תסרוקות יפות, או אפילו אוכל נפלא.
מספר צעירים באו בבגדי מסע ורצו לאורך הדרך.
אנשים עברו בדרך במשך כל היום, אך כל אחד מהם, כשהגיע לסוף, התלונן בפני המלך על ערימת אבנים ועפר
שהושארה בנקודה מסוימת על הדרך והדבר הפריע להם בדרכם ועיכב את מסעם.
בסוף היום, נוסע בודד חצה את קו הסיום בזהירות וניגש אל המלך.
הוא היה עייף ומאובק, אך הוא פנה אל המלך ומסר לו שקית מלאה בזהב.
הוא הסביר "עצרתי בדרך כדי לפנות ערימה של אבנים ועפר אשר חסמה את הדרך.
שקית הזהב הזאת היתה מתחת לכל הערימה. ברצוני להחזירה לבעליה החוקיים."
המלך השיב, "אתה הוא הבעלים החוקיים."
הנוסע ענה, "הו לא, זה לא שלי. מעולם לא היה לי כל כך הרבה כסף או זהב."
"הו כן," אמר המלך, "הרווחת את הזהב הזה, מפני שניצחת בתחרות.
זה אשר הולך בדרך הכי טוב הוא זה שמיישר ומחליק את הדרך עבור אלו שיבואו אחריו."
(אלמוני)
פורסם ברשימת התפוצה של קריון בתאריך 11/9/2001
[ עמוד ראשי |
מאמרים ותרגומים ]
|
