סיפורו של פטריק
פטריק נסע למצרים בשנת 1979 על מנת להגשים חלום ילדות של שינה בתוך הפירמידה הגדולה בגיזה.
פטריק ביקר בפירמידה ומצא פתח קטן משמאל לחדר המלך, אשר נוצר על ידי גנבים שניסו לחדור דרך הקיר המקיף את חדר המלך.
השער המכסה על הפתח לא היה נעול. פטריק לא ידע לאן הוא מוביל, אך ידע ששם יוכל להתחבא.
אחרי ששהה זמן מה במדיטציה הן בחדר המלך והן בחדר המלכה, פטריק עזב את הפירמידה על מנת להתכונן לחזור למחרת.
הוא החל לצום וחזר לפירמידה בבוקר שלמחרת עם תיק בו ארוז כל מה שהוא זקוק לו על מנת לעבור את הלילה.
הוא נכנס ישירות למנהרה וכאשר איש לא הסתכל, הוא החל לזחול לתוכה. המנהרה הייתה צרה למדי ונטתה כלפי מעלה.
מהר מאוד מצא את עצמו פטריק בחדרון קטן החצוב בדיוק מעל לחדר המלך, שם הוא בילה את כל היום במדיטציה ללא הפרעה.
אחרי שהפירמידה התרוקנה מתיירים וננעלה למשך הלילה, פטריק יצא ממקום מחבואו ועם פנס כיס בידו התקדם לעבר חדר המלך.
הוא עשה דרכו עד לסרקופג הגרניט וגילה שכאשר היכה על צידו, הוא הדהד בגונג עמוק. הוא נכנס לסרקופג ושכב פרקדן על בסיס האבן.
בעוד שפטריק ניסה להרגע ולהיכנס לשקט, הוא שמע צליל זמזום. תוך זמן קצר הוא זיהה את הזמזום כיתושים וגילה שרגליו,
זרועותיו ופניו הפכו לאזור מתקפה שלהם. הוא זכר שארז בתיקו גליל נייר טואלט והשתמש בו על מנת לעטוף את חלקי גופו הגלויים.
בסופו של דבר הוא נראה כ"מומיה" שוכבת בתוך הסרקופג. מוגן מהיתושים, פטריק יכול היה להיכנס לשקט ולמדיטציה.
לאחר זמן מה, פטריק החל לשמוע קולות שנשמעו כמו טפיחות רגלים הולכות ועולות אל הגלריה הגדולה.
הקולות התקרבו, והוא ידע שעליו להשאר במקומו על מנת להימנע מגילוי.
איש לא הדליק אור, ובמהרה פטריק הבין שכנראה הקול לא היה אנושי.
הכרה זו שהיכתה בו חילחלה כה עמוק עד שגלים של פחד עטפו את גופו, כמעט משתקים אותו. למרות שהוא היה במצבי סכנה בעבר,
פחד זה היה שונה ולא נעלם.
פטריק חש בנוכחות שנכנסה אל תוך החדר וקולות הצעדים מילאו את כולו. בעוד פטריק מביט אל תוך החשכה,
הוא הבחין בצורת מערבולת מוארת באור כחול חשמל המרחפת מעליו. משהו בתוכו אמר לו שזוהי הסיבה בגללה הגיע לכאן,
והוא החל להחזיר לעצמו את הבטחון לא לפחוד.
פטריק חשב לעצמו, "עשה מה שעליך לעשות", ובאותו רגע, האור ירד ושקע אל תוך ליבו.
לרגע קט היה שקט מוחלט, ופטריק תהה אם הוא עדיין בחיים, אך הרגיש שליבו היה פתוח לרווחה, והקול שבקע מתוכו היה זהה לזה ששמע קודם בחלל החדר.
פטריק בילה את שאר הלילה במצב של שלווה, מודט על האנרגיה הכחולה שבליבו בעוד היא סובבת בצורת סימן האינסוף.
בבוקר חזר פטריק דרך המנהרה אל מקום מחבואו לפני שהפירמידה נפתחה לקהל התיירים.
הוא מדט שם עד שהרגיש שזהו זמן מתאים לצאת ולהצטרף לקבוצת תיירים שעזבה את הפירמידה.
פטריק הבחין בכך שכל גופו ובגדיו מכוסים בשכבה דקה של אבקה לבנה בוהקת והוא ניסה ככל יכלתו לנער ולהבריש מבגדיו את האבקה.
כשהוא יצא החוצה, הוא שמע את השומרים קוראים לו לחזור היות והם הבינו שהוא בילה את הלילה בתוך הפירמידה.
פטריק הבין את שפתם והשים עצמו כלא מבין אותם. רצה הגורל, ובאותו רגע עצר אוטובוס מולו.
הוא קפץ עליו ונסע ישירות עד לבית המלון בו התגורר.
כשהיה בטוח בחדרו, פטריק הביט בעצמו במראה ובפעם הראשונה הבין שהאבקה הנוצצת כיסתה אותו מכף רגל ועד ראש,
כאילו מישהו שפך עליו שק מלא קמח. מאוחר יותר למד פטריק על כך שידוע על קיום האבקה בפירמידות ומשתמשים בה בהודו
על מנת להגביר כוחות ריפוי וכוחות רוחניים אחרים. במערב מכנים את האבקה בשם 'זהב לבן' ומשתמשים בה כדי להעלות את רמת הרטט הרוחני של האדם.
|
